כשאנחנו שומעים את המילה בגידה, האינסטינקט הראשוני הוא לחשוב על סוף. סוף האמון, סוף הקשר, סוף הסיפור. אבל בעיניים טיפוליות בגידה היא לא בהכרח הסוף. היא סימפטום, היא תמרור אזהרה, קריאת השכמה כואבת שמספרת על משהו עמוק יותר שהפסיק לנשום הרבה לפני שנחשפה.
רוב הבגידות לא נולדות מתוך תשוקה רגעית או רצון לפגוע. הן נולדות בשקט, מריחוק, מתקשורת שבורה, משגרה ששחקה את הקרבה. לפני שמישהו בוגד, הוא כבר מרגיש בודד. לפני שמישהי מחפשת תשומת לב מבחוץ, היא כבר הפסיקה להרגיש נראית מבפנים.
למה זה קורה באמת
בתוך זוגיות ארוכת שנים, קל מאוד להישאב לניהול חיים: ילדים, עבודה, משימות ולשכוח את הקשר.כשלא מדברים על מה שכואב, כשלא מקשיבים באמת, וכשאין מקום לפגיעות מתחילה שחיקה.האהבה לא נעלמת ביום אחד, היא פשוט דועכת לאט, עד שמישהו כבר לא מוצא את עצמו בפנים.
ואז, במציאות רגשית שבה אין שיח ואין קרבה, המעשה הבוגדני לפעמים הופך להיות הדרך הלא-מודעת “להעיר” את המערכת.לא צעד נכון, אבל צעקה רגשית של אדם שכבר לא יודע איך לבקש חיבור.
כשבגידה נחשפת
זהו רגע מטלטל לשני הצדדים.לנבגד – כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. כל העולם הרגשי מתערער: "מי זה האדם שחי איתי?", "מה עוד לא ידעתי?".ולבוגד – כי גם אם הוא זה שעשה את המעשה, עכשיו הוא מתמודד עם רגשות אשם, בושה ופחד לאבד הכול.
בטיפול זוגי, אני נותנת מקום לשניהם.זה שבגד צריך לקחת אחריות מלאה, בלי תירוצים, בלי ניסיון לייפות.לקבל את זה שבן או בת הזוג ישאלו את אותן שאלות שוב ושוב, לפעמים מאות פעמים, ולהיות שם עם סבלנות אמיתית.לא רק לענות, אלא להבין שהשאלות הן לא בקשה למידע, הן קריאה להרגעה, לשחזור ביטחון שנשבר.
ומהצד השני, גם לנבגד מגיע מקום בטוח לבטא כאב, זעם, בלבול, בלי שהקשר יקרוס מהרגשות האלה.כי רק כשלכאב יש מקום מתחיל ריפוי.
בגידה כהזדמנות
נכון, לא כל קשר שורד בגידה. אבל זוגות שמצליחים לעבור את התהליך הזה לעומק, לעיתים יוצאים ממנו מחוברים יותר מאי פעם. הם לומדים לדבר באמת, להקשיב באמת, לראות את השני לא רק כבן זוג אלא כאדם עם עולם פנימי.
מנקודת המבט שלי, בגידה יכולה להיות גם התחלה חדשה.אם יודעים לקרוא אותה נכון. לא כהרס, אלא כסימן שצריך לעצור, להבין, ולבנות מחדש לא את מה שהיה, אלא משהו חדש, כן ואמיתי יותר.
*שיר כהן שדמי, יועצת זוגית ומינית מתמחה בשיקום קשרים אחרי בגידה, בחידוש אינטימיות ובבניית תקשורת זוגית בריאה.